1. המבקשת, ילידת 1984, גרושה ואם לילד כבן 8, אזרחית רוסיה, נכנסה לישראל ביום 27.5.12 באשרת תייר שתוקפה שלושה חודשים. ביום 21.8.12 היא הגישה למשיב בקשה לקבלת מעמד בישראל מכח נישואיה למבקש, שהוא ישראלי. המשיב סירב לבקשתה, כשהנימוק העיקרי שלו היה שהוא סבור שהקשר הזוגי הנטען איננו כנה. ערר שהגישו המבקשים על ההחלטה לסרב לבקשת המבקשת, נדחה.
על רקע זה הגישו המבקשים את עתירתם, בה העלו טענות שונות נגד החלטת המשיב, ובין היתר הדגישו שפקידי המשיב טיפלו בבקשתם באופן החורג מהנהלים המחייבים של המשיב.
2. עיון במכלול טענות המבקשים מלמד, כי טענתם העיקרית הנוגעת ללב העניין הינה שהעובדה הפורמאלית שהם נשואים (בנישואי אלסלבדור) מונעת מהמשיב להורות למבקשת לצאת מישראל לפני שהסתיימו הבירורים בנושא כנות הקשר של המבקשים. לטענתם, זוהי ההלכה שנקבעה בפסק הדין סטמקה. (בג"צ 3648/97 ישראל סטמקה נגד שר הפנים, פ"ד נג(2) 728).
על רקע זה מבקשים הם שינתן צו ביניים המעכב את הרחקת המבקשת מישראל והאוסר על המשיב לבצע נגדה פעולות אכיפה.
3. המשיב טוען, כי נסיבות העניין מצדיקות את הנחתו שנישואי המבקשים אינם כנים ואת הרחקת המבקשת מישראל כבר בשלב זה.
4. עיינתי בכתב העתירה (אליו מפנים המבקשים בבקשתם לצו הביניים) על צרופותיו, ובתגובת המשיב לבקשה למתן צו הביניים על צרופותיה, ושמעתי את טענות הצדדים. מסקנתי היא שאין להיעתר לבקשה.
5. אכן, הכלל הוא שכאשר זר הנישא לישראלי מגיש בקשה לקבלת מעמד בישראל מכח נישואיו אלה, אסור למשרד הפנים להרחיקו מישראל קודם לסיום בחינת כנות הקשר הנטען. (בג"צ סטמקה עמ' 782 פיסקה 61). ואולם, כלל זה חל במקרים רגילים, בהם אין נתונים מיוחדים המצביעים על פניהם על בעייתיות בנישואין או בתעודת הנישואין ודרוש זמן לבחינת הבקשה ולבחינת כנות הקשר הנטען, והוא איננו חל על מקרים שבהם התמיהות בנושא כנות הקשר משמעותיות והן גלויות לעין.
כך נקבע מפורשות בבג"צ סטמקה, בו רואים המבקשים מקור פסיקתי לזכותם:
![[...]](08a220e1ce614f6f8412c5806d9d6572.files/image001.gif)
"האם פירוש הדבר הוא, כי בכל מקרה ובכל עניין יעשה משרד הפנים שלא-כדין אם ידרוש מן הזר השוהה בארץ שלא-כדין ואשר נישא לאזרח ישראל, כי יעזוב את הארץ לאלתר עד שבקשתו תיבדק לעומקה? התשובה, לדעתנו, היא בשלילה. יהיו מקרים, כך יש להניח, שבהם פיקציית הנישואין תצוץ ותיראה לכול במלוא-כיעורה, גם בלא כל חקירה ודרישה מעמיקות. כך, למשל, משמסתבר בריאיון עם בני-הזוג כי האישה מכירה בקושי את בן-זוגה - ולהפך - כל-שכן שאין כל אחד מן השניים מכיר את בני משפחתו של בן-הזוג האחר, את מקום מוצאו וכיו"ב. הוא הדין במקום שבו מוכח בעליל כי תעודת הנישואין הינה מעשה-זיוף. ראו, למשל, פרשת מוצ'ניק [22] הנזכרת בפיסקה 34 לעיל. במקרים מעין אלה, ולאחר מכן מתן הזדמנות לבני-הזוג להשמיע את דברם, לא נראה כל מניעה אם בן-הזוג הזר יתבקש לעזוב את הארץ לאלתר עד לבדיקה נוספת של הנישואין (אם יהיה כלל צורך בבדיקה זו)..". (בג"צ סטמקה, עמ' 783 אותיות ב-ה)
6. נראה כי עניינם של המבקשים הוא מהחריגים, המאפשרים למשרד הפנים להרחיק מישראל לאלתר זר הטוען לנישואין עם ישראלי, מבלי להמתין לבירורים נוספים.
כאמור, המבקשת היא אזרחית רוסיה שנכנסה לישראל עם בנה הקטין ביום 27.5.12 באשרת תייר לשלושה חודשים. מתגובת המשיב לבקשה עולה, כי בתאריך 12.7.12 פנתה המבקשת למשרד הפנים, ביחד עם ישראלי בשם אייל פלדמן, בבקשה לקבלת מעמד בישראל מכח היותה הידועה בציבור של מר פלדמן. באותו מעמד הוסבר לה כי מאחר והיא איננה נשואה למר פלדמן, היא לא תוכל לצרף את בנה הקטין להליך קבלת המעמד, ונקבע להם ראיון ליום 26.8.12. ביום 20.8.12 פנה מר פלדמן למשרד הפנים וביקש לבטל את הראיון, מבלי להסביר את הסיבה לכך. יום לאחר מכן, ב 21.8.12, פנתה המבקשת למשרד הפנים בבקשה לקבלת מעמד מכח נישואין לאדם אחר, הוא המבקש, לו נישאה בנישואי אלסלבדור ביום הגשת הבקשה ממש.
7. דומה שלא יכול להיות חולק על כך שהעובדות המתוארות, כשלעצמן, זועקות דרשני באשר לכנות הנישואין הנטענים. הפרטים שמסרו המבקשים בראיונות שנערכו להם, על חייהם הזוגיים במשך 11 יום לפני הנישואין ועל המפגשים ביניהם והקשר האינטרנטי שבאמצעותו הכירו, אינם משנים את התמונה.
8. בנסיבות אלה, הנחת המשיב שנישואי המבקשים אינם כנים, סבירה מאוד, ואין עילה להתערב בה. והיא מצדיקה את החלטת המשיב להרחיק את המבקשת מישראל, לאלתר.
9. להשלמת התמונה יצויין, כי תוקף אשרת השהייה של המבקשת בישראל פג ביום 27.8.12 והמבקשת נדרשה לעזוב את הארץ עד ליום 14.9.12 והיא לא עשתה כן עד היום.
10. כשאלו הם פני הדברים, אין מקום ליתן צו ביניים המונע את הרחקת המבקשת מישראל והאוסר על המשיב לבצע נגדה פעולות אכיפה.
11. הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו הוצאות המשיב בסך 7500 ש"ח.
המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.